ספר היובלים ה

פרק ה

א ויהי כי החלו בני האדם לרוב על פני כל האדמה, ובנות יולדו להם:

ב ויראו מלאכי האלוהים בשנה אחת ליובל הזה כי טובות הנה למראה ויקחו אותן להם לנשים מכל אשר בחרו ותלדנה להם בנים אשר היו לנפילים:

ג והחמס מלא את הארץ וכל בשר השחית את דרכו מאדם עד בהמה עד חית הארץ עד עוף השמים ועד כל רומש על האדמה:

ד כולם השחיתו את דרכם ואת סדרם ויחלו לטרוף איש את אחיו:

ה והחמס מלא את הארץ, וכל יצר מחשבות לב בני אדם היה רק רע כל היום:

ו וירא אלהים את הארץ והנה נשחתה וכל בשר השחית את סדרו ויעשו כולם את הרע בעיניו כל אשר בארץ:

ז ויאמר למחות את האדם וכל בשר אשר ברא על פני האדמה:

ח ונוח לבדו מצא חן בעיניו:

ט ועל מלאכיו אשר שלח על הארץ חרה אפו מאוד, ויאמר להשמידם:

י ויאמר אלינו נאסרה אותם במעמקי האדמה, והנה הנם אסורים בתוכם ומפורדים:

יא ועל בניהם יצאה דת מאת פניו, למחוץ אותם בחרב ולכלותם מתחת השמים:

יב ויאמר לא ידון רוחי באדם לעולם כי בשר הוא, והיו ימיו מאה ועשרים שנה:

יג וישלח את חרבו ביניהם למען יכו איש את אחיו, ויחלו להכות איש את אחיו עד אשר נפלו כולם לפי חרב ונשמדו מעל הארץ ועיני אבותיהם רואות:

יד ואחרי כן נאסרו במעמקי האדמה עד יום המשפט הגדול, כי אז ענוש יענשו כל אשר השחיתו את דרכיהם ואת עלילותיהם לפני ה':

טו וישמד את כל משכנותיהם, ולא נותר מהם עד אחד אשר לא שפט אותו ככל רעתם:

טז ויעש לכל ברואיו קרב חדש ונכון, אשר לא יחטאו לעולמים לכל קרבם וכל איש יצדק במולדתו לעד:

יז ועונש כולהם נחרץ וחרות על לוחות השמים בלי עולתה:

יח וכל הסרים מן הדרך אשר נועד להם ללכת בה אם לא ילכו בה, העונש כתוב לכל קרב ולכל דור:

יט ולא ינצל כל אשר בשמים ועל הארץ, באור ובחושך בגיא צלמות ובתהום רבה ובמקום האופל:

כ כל עונשם כלה ונחרץ וכתוב וחרות לכולם:

כא את הגדול ישפוט כגדלו ואת הצעיר כצעירתו, ואת כל איש ואיש ישפוט על פי דרכו:

כב ולא יקח שוחד, באמרו כי ישב לשפוט את כל בשר:

כג וכי יתן לו איש את כל אשר על הארץ, לא ישא פניו ולא יקח דבר מידו כי הוא השופט:

כד ועל בני ישראל כתוב וחרוץ לאמור, אם יפנו אליו בצדקה יסלח לכל אשמם וישא לכל עוונם:

כה כתוב וחרוץ, כי כל מודה ועוזב פשעיו ירוחם פעם אחת בשנה:

כו אבל לא רוחמו כל אשר השחיתו את דרכם ואת יצרם לפני המבול אך נוח לבדו, כי פניו נשאו בגלל הבנים אשר הציל למענהו ממי המבול:

כז כי לבו היה צדיק בכל דרכיו כאשר צֻוה, ולא עבר על כל אשר נפקד עליו:

כח ויאמר ה' ימח כל אשר בחרבה, מכל הבהמה עד חית השדה ועוף השמים ועד הרמש הרומש על הארץ:

כט ויצו את נוח לעשות לו תיבה להנצל ממי המבול:

ל ויעש נוח תיבה לכל אשר צוהו, ביובל השבעה ועשרים בשבוע החמישי בשנה החמישית:

לא ויבוא אליה בשנה השישית בו בחודש השני בראש החודש השני:

לב עד יום ששה עשר בו בא הוא וכל אשר הבאנו לו אל התיבה, ויסגר ה' בעדו מחוץ ביום שבעה עשר בערב:

לג וה' פתח שבע ארובות שמים, להמטיר מים מן השמים על הארץ ארבעים יום וארבעים לילה:

לד וגם מעיינות התהום העלו מים, עד כי מלא כל העולם מים:

לה ויגברו המים על הארץ, חמש עשרה אמה מלמעלה גברו המים על כל ההרים הגבוהים:

לו ותרום התיבה מעל הארץ, ותלך על פני המים:

לז ויהיו המים על פני הארץ חמשה חודשים, חמישים ומאת יום:

לח ותלך ותנח על ראש הלובָר, אחר הרי אררט:

לט ובחודש הרביעי נסכרו מעינות תהום רבה, וארובות השמים נכלאו:

מ ובראש החודש השביעי נבקעו כל מעינות תהומות הארץ, וזרם המים החל לרדת אל תחתית התהום:

מא ובראש החודש העשירי נראו ראשי ההרים:

מב ובראש החודש הראשון נראתה האדמה וישובו המים מעל הארץ הלוך ושוב, בשבוע החמישי בשנה השביעית בו:

מג ובשבעה עשר יום לחודש השני יבשה הארץ:

מד ובשבעה ועשרים יום בו הסיר את מכסה התיבה, וישַלח מתוכה את חית הארץ ועוף השמים והרמש: